פסק-דין בתיק הפ"ב 1039-08

א.         רקע עובדתי

1.         בקשה לביטול פסק בורר שניתן על ידי עו"ד עמיחי סגל (להלן: " עו"ד סגל" או " הבורר") ביום 22.10.08 או בסמוך לכך (פסק הבורר אינו נושא תאריך - נספח א' לבקשה). בפסק הבורר נקבע כי על המבקשת לשלם למשיב סך של 170,000 ש"ח בגין הפרת זיכרון דברים שנחתם בין הצדדים ביום 1.8.05, במסגרתו התחייבו הצדדים לשתף ביניהם פעולה בביצוע עבודות בתחום הבטון המשוך (נספח ד' לבקשה - להלן: " זיכרון הדברים"). לטענת המבקשת, התברר לה בדיעבד כי הבורר מייצג באופן אישי וקבוע את אביו של המשיב, גיורא טמיר (להלן: " גיורא"). עובדה זו מקימה עילה לביטול פסק הבורר לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות"), בשל חשש ממשי למשוא פנים מצד הבורר. לחלופין, טוענת המבקשת כי זיכרון הדברים שבין הצדדים, שנוסח על ידי הבורר עצמו, מהווה הסדר כובל ובלתי חוקי, ולכן פסק הבורר, בו נפסקו פיצויים בגין הפרתו, מנוגד לתקנת הציבור (עילת ביטול לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות) .

2.         המשיב (להלן: " טמיר") היה במשך שנים מנהל והרוח החיה מאחרי חברת בר בטיחות בע"מ (להלן: " בר בטיחות"). המבקשת (להלן גם: " ארדן") ובר בטיחות התחרו ביניהן בשוק הבטון המשוך. בשנת 2005 נקטה ארדן מספר מהלכים על מנת להוציא את בר בטיחות מן השוק. בר בטיחות שיתפה פעולה עם מהלך זה, שבמסגרתו הוסכם כי ארדן תרכוש מבר בטיחות את הציוד שברשותה תמורת סך של 450,000 ש"ח, ואז תחדל בר בטיחות לפעול בתחום. מוסכם על הצדדים כי הסכום ששולם לבר בטיחות לא שיקף את שוויו האמיתי של הציוד, אלא נועד גם, ואולי בעיקר, לפצות את בר בטיחות על הפסקת פעילותה (ראה סעיף 8 לפסק הבורר). אין גם מחלוקת כי שיתוף הפעולה עם טמיר היווה נדבך נוסף במסגרת מהלכיה של ארדן לצמצום התחרות בתחום הבטון המשוך, שכן טמיר היה בעל ניסיון רב בתחום, וארדן חששה שמא הוא יתחרה בה במסגרת אחרת (כל אלו פורטו בסעיף 3 לפסק הבורר). לפיכך, ביקשה ארדן להגיע עם טמיר להסכם בדבר שיתוף פעולה ביניהם.

3.         לאחר דין ודברים שהתנהל בין מנהל ארדן, אהרון ז'ורבסקי (להלן: " ז'ורבסקי") לבין טמיר, פנו השניים לעו"ד סגל על מנת שיסייע להם לגבש ביניהם הסכמה ולהעלותה על הכתב. סגל ניסח את זיכרון הדברים שבין טמיר לבין ארדן, שנחתם ביום 1.8.05, בו צויין כי הצדדים הסכימו על הקמת שותפות במתכונת של חברה בע"מ, ואף כלל בו תניית בוררות, הממנה אותו כבורר בין הצדדים במקרה של מחלוקת. ואמנם, לא חלף זמן רב והצדדים, אשר לא הגיעו להסכמה על המתווה לפעולתם המשותפת, נזקקו לשירותיו של עו"ד סגל כבורר. בסיכום טענותיו בפני הבורר טען טמיר כי ארדן אחראית להפרת זיכרון הדברים, ולכן הוא זכאי לסך של כ-430,000 ש"ח בגין רווחים מן העבודות שביצעה ארדן, ואשר לולא הפרת זיכרון הדברים, החברה המשותפת היתה מבצעת. עוד טען טמיר כי הוא זכאי לסך נוסף כ-300,000 ש"ח בגין משכורת בתקופה של 18 חודשים (סעיף 34 לסיכומי טמיר בבוררות, נספח ה' לבקשה). ארדן, מנגד, טענה כי טמיר הוא שמנע את ההתקשרות בין הצדדים, וכי דרישותיו הכספיות חסרות כל בסיס (סעיפים 26 ו-29 לסיכומיהם, שצורפו אף הם כחלק מנספח ה' לבקשה).

4.         לאחר בוררות שהתנהלה כשנתיים (כתב הטענות של ארדן הוגש בחודש פברואר 2006, ואילו הסיכומים הוגשו בראשית שנת 2008 - ראה נספח ה' לבקשה) הגיע הבורר  למסקנה כי היה קשר בל יינתק בין ההסכם שבין ארדן לבין בר בטיחות, ובין הסכמתה של ארדן לשתף פעולה עם טמיר, וכי ארדן הינה האחראית העיקרית לכך שההסכם עם טמיר לא נחתם, ולכן עליה לפצותו. כדברי הבורר:

" משרכשה ארדן את הציוד מבר בטיחות... כאשר מפיה אני למד, כי לא היה לה כל צורך באותו ציוד וכי רכישתו נעשתה במטרה אחת, על מנת לסלק את בר בטיחות מהשוק, הרי קיבלה על עצמה ארדן באותה נשימה וכחלק בלתי נפרד מאותה נשימה את טמיר על העלויות הנוספות ו/או הפסד הרווחים שהיו אמורים להגיע לידיה עקב סילוק בר בטיחות".

ובהמשך:

"... לאחר שארדן סילקה את בר בטיחות מדרכה... לא היה לארדן אינטרס ו/או רצון להיות קשורה לטמיר בהסכם מחייב והעדיפה את המצב של לא לכאן ולא לכאן, ואינני פוסל את הרעיון, כי הדבר נעשה במטרה לייאש ולהתיש את טמיר כך שיחפש לעצמו עיסוק אחר שבמסגרתו יצא מהענף".

עם זאת, הבורר מצא כי טמיר לא הוכיח את גובה הרווחים שהפיקה ארדן, ואשר לטענתו הוא זכאי למחציתם. הבורר גם סבר כי טמיר אינו זכאי למשכורת שהובטחה לו על פי זיכרון הדברים, שכן לא עבד בפועל. בנסיבות אלו, השתמש הבורר בסכום ששילמה ארדן לבר בטיחות (450,000 ש"ח) כ"נתון השוואתי", ופסק לטמיר פיצוי בסך 170,000 ש"ח.

5.         בבקשה לביטול פסק הבורר, טענה המבקשת כי טמיר הסתיר ממנה את הקשר המיוחד שבין אביו לבין עו"ד סגל, וכי לו ידעה על כך, לא היתה מסכימה לקיים בפניו את הבוררות. ז'ורבסקי הניח שטמיר הציע לפנות לעו"ד סגל משום שידע כי ז'ורבסקי מכיר אותו, ורק בדיעבד התברר לו שסגל מייצג באופן קבוע ואישי ולאורך שנים את גיורא - אביו של טמיר. במצב דברים זה, קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד הבורר, ולא ניתן להותיר את פסק הבורר על כנו (עילת ביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות). עוד טוענת המבקשת, כי פסק הבורר מנוגד לתקנת הציבור שכן ההסכם, אשר בגין הפרתו נפסקו לטמיר פיצויים, מהווה הסדר כובל אסור. העובדה שהבורר עצמו ערך את זיכרון הדברים, מהווה טעם נוסף לפסילת פסק הבורר, בהיותו מנוגד לתקנת הציבור (עילה לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות). עילות ביטול נוספות שנזכרו בבקשה הן לפי סעיפים 24(1), (3), (4), ו- (5) לחוק הבוררות. אך  בפתח ישיבת ההוכחות, כמו גם בסיכומיו, הודיע ב"כ המבקשת כי יתמקד בשתי טענות: טענת החשש למשוא פנים וטענת אי-חוקיות ההסכם. 

6.         בתגובה לבקשה טען טמיר כי עוד בטרם פנו לעו"ד סגל, אמר לז'ורבסקי כי סגל הוא עורך הדין של אביו. טמיר גם טען כי ז'ורבסקי הכיר היטב את אביו, העוסק אף הוא בתחום הבטון, וכן כי לז'ורבסקי עצמו היתה היכרות קרובה עם עו"ד סגל. עוד טען טמיר כי סגל ציין בתחילת הבוררות כי הוא מייצג את גיורא במספר תיקים, ואף שוחח עם טמיר במשך מספר דקות על תיקים אלו. בחדר הישיבות בו התקיימו הליכי הבוררות ניצבו על המדפים מספר תיקים ועליהם שמו של גיורא (או החברה שבבעלותו), אשר כאמור היה מוכר לז'ורבסקי. זאת ועוד, בניגוד לטענת המבקשת, זיכרון הדברים איננו הסדר כובל, וזאת להבדיל מן ההסכם בין המבקשת לבין בר בטיחות. זיכרון הדברים לא נועד אלא להעניק לטמיר שותפות ברווחי המבקשת, לאחר שבר בטיחות כבר יצאה מן השוק.

7.         עם תום ישיבת ההוכחות, הודיעו ב"כ הצדדים כי הם אינם מתנגדים לכך שתגובת הבורר בשאלה האם ידע ז'ורבסקי לפני תחילת הבוררות או במהלכה על הקשר שבין הבורר לבין גיורא תוגש בכתב לבית המשפט (עמ' 13). בתגובתו הבהיר הבורר כי לא נדרש ליידע את ז'ורבסקי בדבר היכרותו עם גיורא בתחילת הליך הבוררות, שכן היה ברור לו ולצדדים שהם יודעים היטב שהבורר מכיר את שני הצדדים ומשפחותיהם, וכן היה ברור וידוע לבורר שז'ורבסקי יודע שהבורר העניק שירותים משפטיים לחברה קבלנית שבשליטת אביו של טמיר בשם טיקטינר טמיר בע"מ. וכך אומר הבורר בתגובתו:

" אהרון ז'ורבסקי עבד כמנהל עבודה בכיר בחברת צוות ברקוביץ בע"מ, כאשר אני עבדתי ו/או נתתי שירותים צמודים לחברה וזאת במהלך מספר שנים.

במסגרת עבודתי בצוות ברקוביץ ובמשרדי צוות נוצרו נקשרו ביני לבין אהרון ז'ורבסקי יחסים טובים ומעבר לטובים, יחסי אמון וחברות.

במסגרת זו ידע אהרון ז'ורבסקי כי אני נותן שירותים דומים לאלו הניתנים לצוות למספר חברות קבלניות נוספות, ובכלל זה לחברת טיקטינר טמיר בע"מ, למשפחת טמיר...

זאת ועוד, כאשר סיים מר ז'ורבסקי את עבודתו בצוות, פנה אלי בניסיון שאגשר בינו לבין שלמה ברקוביץ...".

הבורר הוסיף וציין כי לאור ההיכרות עם הצדדים ומשפחותיהם סירב תחילה לשמש כבורר ביניהם, שכן חשש ממצב בו יאלץ לגרום עוגמת נפש לאחד הצדדים. אך הצדדים שכנעו אותו להסכים, והתעקשו כי הם מעוניינים שישמש כבורר במקרה הצורך, ולכן נקבע שמו כבורר בזיכרון הדברים. לאור זאת, אומר הבורר בתגובתו:

"זו הסיבה שלא ראיתי לנכון לציין בפתח הישיבה הראשונה דבר הכרותי את הצדדים מאחר וההכרות היתה בגדר מוסכמה ידועה שנים רבות לפני תחילת הבוררות ועל בסיסה ובעקבותיה נעשה המינוי".

עוד אומר הבורר בתגובתו: